צילום ציור על קנבס

איך לא

תמונות למכירה - הדפסה על קנבס

להרגיש בבית

מילניום
מילניום

השראה בתל אביב

לב תל אביב, מחפשת רעיונות, השראה, מציאות. מתה על תל אביב, אבל לא יכולתי להתעלם מהתחושה שהאגזוזים מכוונים ישר לריאות שלי - ולתוך העגלה של אריאל.

אחרי קפה קצר מול מה שהיה פעם דה-לוקה הנוסטלגי, מצאתי שורשים ברוטשילד, מרפסות פורחות, וביהודה הלוי מצאתי גם חנות בשם רטרו; חבל שהיא היתה סגורה, למרות שזה היה בשעות הבוקר.
אז ככה, לגבי הרטרו הזה:
מצד אחד יש פוטנציאל ומצד שני, זה קצת כמו לחזור לגור אצל סבתא חנה, שלכשעצמו הלוואי שיכלתי אבל - קצת יושן השולחנות האלה בשילוב עם כורסאות ישנות, מנורה ישנה וכיוצ"ב. תנו לי מוטיב אחד, או שניים, ואת השאר תשאירו קצת ב-2010. אריאל ישן בעגלה ואני ניסיתי לצלם קצת דרך חלון הראווה, אבל זה לא זה, אז מצאתי אתר שהצליח להיכנס לחנות...תראו את הדברים המקסימים שיש שם. על קצה המזלג. הקליקו כאן

מישהו יכול להגיד לי מה היה האתר הארכיאולוגי הזה? רחוב יהודה הלוי בתל אביב... זה ממש נראה כמו בריכה! חבל שהסלולרי שלי לא מאפשר לראות עד כמה. לא מצליחה להיעזר בגוגל, מי שמצליח לאתר את המקור -מוזמן לעדכן.

ארוחת בוקר - אומרים שיש בה חשיבות רבה. אני למשל מתעוררת, ומייד חושבת עליה. קראתי, שהיא יכולה להגן מפני מחלות רבות ומפני פגעי מזג האוויר (כן אמרתי את זה באותה נשימה). הגמרא אומרת כי פת שחרית מבטלת חוליים. אני שוקלת לעבור מצלחת דגנים לארוחה של ממש.

אני בעד לכנות את ארוחת הבוקר "פת שחרית" (בהוטל מונטיפיורי השקשוקה היא ביצים טוניסאיות אז למה לא ללכת עד הסוף...)

כמה שתאורה יכולה להוסיף, אפילו באמבטיה.
את התמונה מצאתי בבלוג של קייטי אליוט על בית, אמנות ואוכל.
היא משתמשת באמבטיות בדוגמאות מגוונות ודי רועשות לטעמי, גם כאן הייתי מוותרת על הטפט וצובעת, אבל הגוון הצהוב והאור משכו אותי.

אני לא מעודכנת... מזדקנת?

רק היום, שלוש שנים אחרי, פתאום קראתי שסגרו את הקודה. שמעתם על המקום? אותי לקח לשם אסי לפני... מי זוכר שנים, אחרי שהשביע אותי שלא אספר על המקום אפילו לבן זוג שלי, כי זה מקום מחתרתי ואם כולם ידעו עליו - הוא לא יהיה מה שהוא - מרתף ברחוב ריינס בתל אביב, שמעיף אותך לתחושת בר אפלה, מנורות עשויות מבקבוקים צבועים באדום, מסביב לקיר ספסלים ושולחנות נמוכים, אלהוכול בלבד אם אני זוכרת נכון, וספרים לכתוב בהם את מה שהמקום עשה לכם. אני מודה, בסופו של דבר סיפרתי על המקום לרוני ולצורי, והגענו לשם יחד, הזמנו איזה משקה לכאורה הקבוע שלי, משהו עם בירה ופטל, וכתבנו בספרים. אני מתה לקרוא את מה שכתבתי לפני כל כך הרבה שנים אבל זהו, זה קבור אי שם. אז יללה, אולי זה סימן לקבור את כל סממני הנוסטלגיה הורודה לכאורה ולהתחיל להסתכל קדימה.

הייזנברג וידא את זה?
ומה עם

החתול של שרדינגר

אחר צהריים אצל יפעת

שלוש עשרים ושבע, אבא ונונו ישנים. על מחצלת בחצר: אמא, אריאל, מילקי, ו'אוניברסיטה'. מעניין כמה זמן זה יחזיק.
הכלב של השכנים נובח בלי הפסקה, אבל אין רעש של מפוח, והצופית (למקורבים: צופי) מפצה בצלילים חמודים על רמזים לחוסר שביעות הרצון של הקטנצ'יק.
מהגובה הזה הדשא דווקא נראה די בסדר, ולא רואים את כל הקרחות שלו - דווקא קרחת זה in, לא?
זהו, חוסר שביעות רצון הפכה לניג'וס, אני מעירה את אבא.

להשתמע

נונו שלי בבזל, תל אביב

כרית ורדים אדומים מקורית, עבודת יד ("בלהה") מוסיפה אווירה של חום, ריגוש ורומנטיקה גם לפינות קרות, לא מחייבת ונדירה. אפשר להזמין אצלי.

הוצאה לפועל

היוזמה שלי

אווירה

הצל של המאוורר בסלון שלי

היעדרות של מה שמילא את החלל

היעדרות של מה שמילא את החלל מותירה אותנו בסימן שאלה, לא תעזור חוות דעת נוספת
הבחירה במה שנותר מאפשרת את המשך המסע ללא כלי עבודה והיא די מעייפת
הנוכחות של מה שהיה כל כך חזקה שלפעמים אפשר לשאול אם זה אכן איננו
אומרים "לא עלינו" אבל זה מזמן חזק אצלנו

הבית שלי

הסלון: פרקט, אבן, ברזל, לבן, חום, מוקה, כריות, עץ, אור, רכות, נועם, עוד אור, ריק של קפה.
אירוח: שוטפת כלים ורואה את האורחים, אור
חדר שינה: מרחב, פרקט, מרימים את הראש לספרים לצד תמונה לצד שעון עתיק, לבן, שוקולד, בדים רכים, סרט טוב.
אמבטיה: אור, נועם, ריח טוב, טיפות טיפות ועוד טיפות מגיעות מלמעלה, חרוזים ושרשראות, תמונה