לפני עשרים שנה

נכנסתי לאינטרנט ולא ידעתי עד כמה הוא יהפוך לחלק בלתי נפרד מחיי, ויחלוק איתי את רגעי היום האחרונים על הספה בסלון, ברמה היומית. הוא ריגש אותי, הפחיד אותי (או שזה מה שאומרים וכבר נדמה שאמת) והדהים אותי. היום, הוא כאילו ניבט בי מתוך המסך, המלוכלך מידיהם של יונתן ואריאל, ומחכה. מחכה שאתרגל גם אליו יותר מדי, ואז מה?

געגוע

איפה אתם

כשעושים הפסקה כזו גדולה בכתיבה ולא מתקבלים פידבק תוהים - מישהו בבית?

שאלה

מהבלוג של אמה-
איפה משיגים קובייה כזאת לשולחן?

מזמן לא הייתי כאן. התגעגעתי. אני עובדת על

הבלוג של עיצוב בתקצוב, בקרוב. והנה משהו
שאני חושבת לרכוש לי.

כשאתה חשוב למישהו שחשוב לך, זה המצב הנפלא ביותר. כשהוא נעלם אתה מבין מהי בדידות ולא חשוב כמה חברים טובים יש לך וכמה עסוק אתה בדברים "חשובים",כשאתה יושב בבית בשעות הערב, השעות בהן היית מחליף מילים עם זה שלידך, שכבר איננו,אתה מבין שבדידות זה לא מצב שאפשר לרפא. אולי אפשר להקל עליה ולפעמים ,לשכוח,לזמן קצר אבל בסוו של דבר אתה נשאר לבד.געגועים הם דבר טוב, אתה מתגעגע מאד ואז היא או הוא חוזרים והכל נפלא גם ב"ימים הקשים" אבל הגעגוע נשאר והוא קשה, בעיקר שאצלי הוא געגוע לשני אנשים שהיו משמעותיים ואהובים בחיי. הנחמה היחידה היא הזמן שביליתי בחברתם והם הזכרונות שתמיד יהיו אתי.

מרים 1993-2010

מי שלא זוכר או יודע - הגיעה כ"תותי" מצער בעלי חיים בתל אביב, נקראה על-שם שותפה לדירה שהבריזה לאופיר ולי, היתה קופצת על הדלת כדי לפתוח לי כששכחתי את המפתח לדירה, היתה נובחת המון, בוהה בי בשש בבוקר עד שפתחתי עיניים כדי לרדת למטה, ריירה לצד שולחן האוכל ועקבה אחרי האוכל מהצלחת לפה, הניחה את הראש על הרגל לליטוף, קינאה בחתולים שמגיעים אבל אימצה אותם, קינאה בכלבים שמגיעים והתעלמה מהם, הלכה איתי לכל מקום - לאוניברסיטה, לבתי קפה, לחברים, להורים, לסופר, הבינה מה זה "לא לזוז" וזזה במילימטרים כדי להתקדם בכל זאת, רצה בפארק הירקון, היתה רודפת אחרי חתולים וכשהם נעצרו - גם היא נעצרה, חברה של אוגוסט שגם הוא איננו, הכירה בין יורם לביני, היתה איתנו בירח דבש, לחצה עלינו לעבור לבית פרטי עם חצר, ושם כבר החלה להיפרד....
חלק גדול מהחיים, אהבה גדולה.

את איתי

הכי חשוב

הימים עמוסים, חמים, המטפלות מבריזות, העבודה רבה.
רק בריאות.

מנהל קריאטיב "mook" מחה, ואני מרימה את הכפפה ומוסיפה עוד כמה מילים לפוסט השגרתי

אנחנו מנהלות דיאלוגים עם החוץ הצמא בשוליו למגע עם חלל אנושי רוחבי. הלבשת החלל העסקי מהווה נדבך בשפה המשותפת לספירות כלל-מרחביות, הנוגעות לא נוגעות בפינות מחיי היום יום

קצת פחות בנאלי, קצת יותר ייחודי

שילבנו מהלך

פינת ליטוף

בגספאצ'ו החציל מגיע בליטוף שמן זית. אבל לא רק את החציל מלטפים, כי
ב-Tavola דפי הקנלוני ממולאים בתרד על בצלים מוקרמים בבשמל מגיעים בליטוף עגבניות.

קצת אינטימי, וכל מה שרציתי זה ארוחה טובה אפלטונית.

מוזיאון עיצוב חדש

התמונה לקוחה מאתר מוזיאון העיצוב בחולון

ראיתם פעם כסא כרוב? אפשר למצוא אותו במוזיאון העיצוב בחולון-
מוזיאון חדש שפתוח גם בשבת. לצערי, כמו רוב הגלריות הוא סגור
ביום ראשון.
כרטיס משולב עולה 50 ש"ח, ילדים 20.
טרם ביקרתי במוזיאון ולכן קשה לי להמליץ אבל יש לי הרגשה שאני ממליצה.
לאתר של המוזיאון

היום יום הולדת לג'ון סטיורט מיל

"המעשים הם ישרים במידה שהם נוטים להגדיל את האושר, ובלתי ישרים במידה ונוטים ליצור את היפוכו. האושר פירושו הנאה והעדר כאב. ההנאה והחופש מכאב הם היחידים שמצויים כתכליות".

נ.ב. היום יום הולדת למשה דיין

מרים

XVII
10001₂
prime number
17 seventeen
Canis lupus familiaris

ברצלונה זה בעזה?

באתר של עיריית תל אביב-יפו תראו ברשימת הערים התאומות: ברצלונה/עזה.
ברצלונה זה בעזה?! ובכן... ב-1998 רוני מילוא, רה"ע לשעבר, כרת ברית ערים תאומות בין תל אביב, עזה וברצלונה, כדי לתמוך בהסכם אוסלו, וכך להביא לקיום פרויקטים במימון עיריית ברצלונה.
הברית הוקפאה, כלומר: החברים אמרו "פוס", ואנחנו עדיין מחכים.

איזה עזוי!

כמו שאומרים,

It ain't over 'til the fat lady sings

את האישה השמנה, מקרמיקה, ניתן להשיג בהזמנה אצלי.

Flickr

This is a test post from , a fancy photo sharing thing.

מנת משכל

אתם חושבים שזה מקרי שאלפרד בינה נקרא כך?

אלפרד בינה - פסיכולוג צרפתי, אבי המושג "מנת משכל" (IQ). *לקוח מויקיפדיה

יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה

נשק - נשיקה

שמתם לב?
נשק - נשיקה
כלי זין - ...
יש אגב מישהו ששם לב לזה, והוא לא כאן כרגע.
ואתם - מה יש לכם להגיד על זה?

הרצל, תל אביב

כורסאות לפינת המתנה

כורסא - מרבץ אינטימי של אספרסו פוגש מגזין, או כרטיס ביקור, ואולי שילוב של השניים?
אם פותחים את הדלת למשרד ופוגשים בה, האם היא מזמינה לשבת, או רומזת לך לא להרגיש
יותר מדי נוח, כי עוד מעט קמים?

באיזו אתם הייתם בוחרים?

בהרצל אפשר למצוא כסאות שלא יביישו את הכורסאות היפות ביותר, אבל אם בכורסא
חפצה נפשכם נסו את החנות שבפינת וולפסון, שם מייבאים כסאות מאיטליה והמגוון רחב ומעוצב.
המחירים - דומים לאלה שבחנויות אחרות בתל אביב ואולי מעט זולים יותר, עם זאת יקרים
מאלה של תחנה מרכזית, שם כדאי לשקול את האיכות והנוחות.

הקיר של יהודה

ברחוב הרצל יש קיר מעץ ועליו קדישמן, רבקה זוהר ואחרים (גם אחרים לכאורה שנולדו רק לא מזמן). כולם רוצים להיות שם, כולם בוחרים נוכחות ליד האחרים המשמעותיים של התרבות הישראלית. מאחורי הקיר חנות צפופה של מסגרות - אפילו אנחנו לא הצלחנו למצוא מסגרת לבנה כמו שרצינו אבל הביקור במקום יגרום לנו להתאמץ ממש ממש חזק כדי להמציא עבודה שתדרוש מסגור אותו יהודה יוכל לעשות. ואולי יום אחד נהיה שם על הקיר.

לפעמים יש אילוצים אותם מגלים רק כשלכאורה מאוחר מדי. החוכמה היא למצוא פתרון לאילוצים הללו, ולאו דווקא לאלה שמראש גלויים לעין. כך למשל לקוח שאילץ אותנו לשנות צבע קירות - השינוי גרם לשינוי כללי של הריהוט והצמחיה, עד כמה שזה נשמע הר מעכבר. ראשית, יש לדעת לעדכן את הלקוח לפני ש(ואם) מחליטים להיענות לבקשתו. אגב למי מכם שמרים גבה - ה"אם" הוא כמובן לא סופי... אלא טעון שכנוע.

Dis quelque chose de bien - seraient mieux

בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ – אַל תִּזְרֹק בּוֹ אֶבֶן

בקרוב

המשרד הזה שייך לחברת סקיוריטי-ארט.
Security Art is an information security and risk management consulting and advisory boutique
בקרוב תראו איך עיצבנו אותו.

לפני ואחרי,

לפני ואחרי, העבודה שלנו

"וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו" (ישעיהו נ"ח, יא

איש בשחור לבן

איש בשחור לבן מטפס על הקיר, ולמרות שאין בו ולו צבע אחד, הוא רחוק מלשעמם.
אפשר לבחור לצבוע חלק ממנו - ולו עיגול קטן אחד שעל רגלו - באיזה צבע שרוצים,
בהתאם לחדר שבו תרצו לתת לו לטפס. את האיש אפשר להזמין בשלל דוגמאות,
בזכות הקשר שיצרתי עם האמנית שמפסלת אותו ואת חבריו. את הפסלים אפשר למצוא בבלוג http://morningcolors.blogspot.com

בוטס מעוצב מחדש

עיצוב מחדש

פינת עבודה בארון קיר, בגד עתיק על קולב לבוש בלבן, סולם תמונות משפחה, והכל במטרה להשרות אווירה של רוגע ויצירתיות מקבילים; הפינה אליה נכנסים במהלך היום כדי ליצור, ואילו בלילה כדי להירגע, מאפשרת את שני המצבים המנוגדים הללו בליווי אנרגיות חיוביות מחלון לחלון.



פינת עבודה בארון קיר

צילום ציור על קנבס

איך לא

תמונות למכירה - הדפסה על קנבס

להרגיש בבית

מילניום
מילניום

השראה בתל אביב

לב תל אביב, מחפשת רעיונות, השראה, מציאות. מתה על תל אביב, אבל לא יכולתי להתעלם מהתחושה שהאגזוזים מכוונים ישר לריאות שלי - ולתוך העגלה של אריאל.

אחרי קפה קצר מול מה שהיה פעם דה-לוקה הנוסטלגי, מצאתי שורשים ברוטשילד, מרפסות פורחות, וביהודה הלוי מצאתי גם חנות בשם רטרו; חבל שהיא היתה סגורה, למרות שזה היה בשעות הבוקר.
אז ככה, לגבי הרטרו הזה:
מצד אחד יש פוטנציאל ומצד שני, זה קצת כמו לחזור לגור אצל סבתא חנה, שלכשעצמו הלוואי שיכלתי אבל - קצת יושן השולחנות האלה בשילוב עם כורסאות ישנות, מנורה ישנה וכיוצ"ב. תנו לי מוטיב אחד, או שניים, ואת השאר תשאירו קצת ב-2010. אריאל ישן בעגלה ואני ניסיתי לצלם קצת דרך חלון הראווה, אבל זה לא זה, אז מצאתי אתר שהצליח להיכנס לחנות...תראו את הדברים המקסימים שיש שם. על קצה המזלג. הקליקו כאן

מישהו יכול להגיד לי מה היה האתר הארכיאולוגי הזה? רחוב יהודה הלוי בתל אביב... זה ממש נראה כמו בריכה! חבל שהסלולרי שלי לא מאפשר לראות עד כמה. לא מצליחה להיעזר בגוגל, מי שמצליח לאתר את המקור -מוזמן לעדכן.

ארוחת בוקר - אומרים שיש בה חשיבות רבה. אני למשל מתעוררת, ומייד חושבת עליה. קראתי, שהיא יכולה להגן מפני מחלות רבות ומפני פגעי מזג האוויר (כן אמרתי את זה באותה נשימה). הגמרא אומרת כי פת שחרית מבטלת חוליים. אני שוקלת לעבור מצלחת דגנים לארוחה של ממש.

אני בעד לכנות את ארוחת הבוקר "פת שחרית" (בהוטל מונטיפיורי השקשוקה היא ביצים טוניסאיות אז למה לא ללכת עד הסוף...)

כמה שתאורה יכולה להוסיף, אפילו באמבטיה.
את התמונה מצאתי בבלוג של קייטי אליוט על בית, אמנות ואוכל.
היא משתמשת באמבטיות בדוגמאות מגוונות ודי רועשות לטעמי, גם כאן הייתי מוותרת על הטפט וצובעת, אבל הגוון הצהוב והאור משכו אותי.

אני לא מעודכנת... מזדקנת?

רק היום, שלוש שנים אחרי, פתאום קראתי שסגרו את הקודה. שמעתם על המקום? אותי לקח לשם אסי לפני... מי זוכר שנים, אחרי שהשביע אותי שלא אספר על המקום אפילו לבן זוג שלי, כי זה מקום מחתרתי ואם כולם ידעו עליו - הוא לא יהיה מה שהוא - מרתף ברחוב ריינס בתל אביב, שמעיף אותך לתחושת בר אפלה, מנורות עשויות מבקבוקים צבועים באדום, מסביב לקיר ספסלים ושולחנות נמוכים, אלהוכול בלבד אם אני זוכרת נכון, וספרים לכתוב בהם את מה שהמקום עשה לכם. אני מודה, בסופו של דבר סיפרתי על המקום לרוני ולצורי, והגענו לשם יחד, הזמנו איזה משקה לכאורה הקבוע שלי, משהו עם בירה ופטל, וכתבנו בספרים. אני מתה לקרוא את מה שכתבתי לפני כל כך הרבה שנים אבל זהו, זה קבור אי שם. אז יללה, אולי זה סימן לקבור את כל סממני הנוסטלגיה הורודה לכאורה ולהתחיל להסתכל קדימה.

הייזנברג וידא את זה?
ומה עם

החתול של שרדינגר

אחר צהריים אצל יפעת

שלוש עשרים ושבע, אבא ונונו ישנים. על מחצלת בחצר: אמא, אריאל, מילקי, ו'אוניברסיטה'. מעניין כמה זמן זה יחזיק.
הכלב של השכנים נובח בלי הפסקה, אבל אין רעש של מפוח, והצופית (למקורבים: צופי) מפצה בצלילים חמודים על רמזים לחוסר שביעות הרצון של הקטנצ'יק.
מהגובה הזה הדשא דווקא נראה די בסדר, ולא רואים את כל הקרחות שלו - דווקא קרחת זה in, לא?
זהו, חוסר שביעות רצון הפכה לניג'וס, אני מעירה את אבא.

להשתמע

נונו שלי בבזל, תל אביב

כרית ורדים אדומים מקורית, עבודת יד ("בלהה") מוסיפה אווירה של חום, ריגוש ורומנטיקה גם לפינות קרות, לא מחייבת ונדירה. אפשר להזמין אצלי.

הוצאה לפועל

היוזמה שלי

אווירה

הצל של המאוורר בסלון שלי

היעדרות של מה שמילא את החלל

היעדרות של מה שמילא את החלל מותירה אותנו בסימן שאלה, לא תעזור חוות דעת נוספת
הבחירה במה שנותר מאפשרת את המשך המסע ללא כלי עבודה והיא די מעייפת
הנוכחות של מה שהיה כל כך חזקה שלפעמים אפשר לשאול אם זה אכן איננו
אומרים "לא עלינו" אבל זה מזמן חזק אצלנו

הבית שלי

הסלון: פרקט, אבן, ברזל, לבן, חום, מוקה, כריות, עץ, אור, רכות, נועם, עוד אור, ריק של קפה.
אירוח: שוטפת כלים ורואה את האורחים, אור
חדר שינה: מרחב, פרקט, מרימים את הראש לספרים לצד תמונה לצד שעון עתיק, לבן, שוקולד, בדים רכים, סרט טוב.
אמבטיה: אור, נועם, ריח טוב, טיפות טיפות ועוד טיפות מגיעות מלמעלה, חרוזים ושרשראות, תמונה