לפני עשרים שנה

נכנסתי לאינטרנט ולא ידעתי עד כמה הוא יהפוך לחלק בלתי נפרד מחיי, ויחלוק איתי את רגעי היום האחרונים על הספה בסלון, ברמה היומית. הוא ריגש אותי, הפחיד אותי (או שזה מה שאומרים וכבר נדמה שאמת) והדהים אותי. היום, הוא כאילו ניבט בי מתוך המסך, המלוכלך מידיהם של יונתן ואריאל, ומחכה. מחכה שאתרגל גם אליו יותר מדי, ואז מה?

געגוע

איפה אתם

כשעושים הפסקה כזו גדולה בכתיבה ולא מתקבלים פידבק תוהים - מישהו בבית?

שאלה

מהבלוג של אמה-
איפה משיגים קובייה כזאת לשולחן?

מזמן לא הייתי כאן. התגעגעתי. אני עובדת על

הבלוג של עיצוב בתקצוב, בקרוב. והנה משהו
שאני חושבת לרכוש לי.

כשאתה חשוב למישהו שחשוב לך, זה המצב הנפלא ביותר. כשהוא נעלם אתה מבין מהי בדידות ולא חשוב כמה חברים טובים יש לך וכמה עסוק אתה בדברים "חשובים",כשאתה יושב בבית בשעות הערב, השעות בהן היית מחליף מילים עם זה שלידך, שכבר איננו,אתה מבין שבדידות זה לא מצב שאפשר לרפא. אולי אפשר להקל עליה ולפעמים ,לשכוח,לזמן קצר אבל בסוו של דבר אתה נשאר לבד.געגועים הם דבר טוב, אתה מתגעגע מאד ואז היא או הוא חוזרים והכל נפלא גם ב"ימים הקשים" אבל הגעגוע נשאר והוא קשה, בעיקר שאצלי הוא געגוע לשני אנשים שהיו משמעותיים ואהובים בחיי. הנחמה היחידה היא הזמן שביליתי בחברתם והם הזכרונות שתמיד יהיו אתי.